המחקר
הפרויקט נולד במסגרת סטודיו שעסק בסוגיית הפסולת בישראל, בהקשר רחב של משברים סביבתיים וחברתיים המלווים את המדינה. כבסיס לעבודה בחרנו להתמקד במטמנת אפעה, המטמנה הגדולה בישראל, הקולטת מדי יום כ־10,000 טון פסולת – כ־75% מכלל הפסולת המוטמנת בארץ.
זהו פרויקט בקנה מידה רחב שכלל התנסות ולמידה על אקולוגיה, ייעודי קרקע, היסטוריה, פוליטיקה ותכנון נופי.
אפעה ממוקמת במועצה האזורית תמר, בלב מרחב תעשייתי המורכב ממחצבות, מפעלי ים המלח ומתקני תעשייה מזהמים. מיקומה – מרוחק לפחות 12 ק"מ מכל יישוב – מגלם את ההחלטה לדחוק את התוצר הלא־רצוי ביותר של העיר למרחב המדברי הפראי ביותר. תהליך זה יוצר "תחנה אחרונה" של פס הייצור העירוני, המתאפיינת במפגעי ריח, להקות עופות המפריעות לנתיבי טיסה, ועומס תחבורתי של משאית הנכנסת למטמנה כל שתי דקות.
המחקר העלה גם את ההקשר החברתי־גיאוגרפי: מועצה אזורית תמר היא מהעשירות בישראל בזכות התעשייה, אך מנגד מונה מספר תושבים זעום, בעוד ערד ודימונה – ערי הפיתוח הסמוכות – מתמודדות עם פערים סוציו־אקונומיים עמוקים. הפער הזה מחריף את המתח סביב השאלה מי נושא במחיר הסביבתי של ההטמנה.
בנוסף, הבחנו כי האזור כולו רווי חציבה ותעשיות כימיות, מה שמחמיר את המפגעים ומייצר מציאות של גבולות "על הנייר" בלבד – בעוד בפועל הזיהום זולג אל הנחלים, הקרקע והיישובים. המחקר הראה כי בקצב הנוכחי, תוך שני עשורים יהפוך הנגב לאתר אשפה עצום של כ־200 מיליון טון פסולת.
ההצעה
הפרויקט מציע מהלך כפול: צמצום ההטמנה והגדרה מחדש של גבולות השימוש בקרקע. ראשית, המטמנה עצמה מצטמצמת למטמנה מקומית בלבד, המטפלת בפסולת של היישובים הקרובים. צעד זה לבדו מאריך את חיי האתר במאות שנים. במקביל, מוקמת רשת של מתקני מיחזור והשבה בהיקף מקומי–עירוני: מתקנים קטנים בקיבוצים וביישובים, מיחזור שכונתי בערים כמו ערד, ואף מתקני השבת אנרגיה אזוריים, הממירים פסולת לחשמל לטובת התושבים.
הצעה זו לא עוצרת באפעה בלבד. היא משרטטת פרספקטיבה רחבה: הפסקת החציבה המזהמת, שימור קרקעות לחקלאות ולטבע, והגדרה מחדש של גבולות התעשייה. האתרים שכבר נחצבו יוסבו לשימושים ארעיים וקהילתיים, בעוד שמפעלים מזהמים כמו מפעלי ים המלח נדרשים להסתיים עם פקיעת הזיכיון.
בסופו של דבר, הפרויקט מבקש להפוך את הנגב מ"חצר האחורית של המדינה" למרחב טבעי ובעל ערך – כזה שמכיר במפגעים שכבר נוצרו אך מציע להפוך אותם למשאב, ושם במרכז את החיים, הבריאות והעתיד של תושבי האזור ושל המדינה כולה.
